טי סי אל ייזום וניול פרוייקטים תיירותיים בע"מ ואח' נ' אינסנטיב טורס בע"מ

החלטה

1.המבקשים, החייבים בתיק הוצל"פ 01-81016-10-6, מבקשים רשות ערעור על החלטתו מיום 3.10.11 של כב' רשם ההוצל"פ רף נועם שהורה על שפעול ההליכים בתיק.

ב"כ המשיבה, הזוכה בתיק ההוצל"פ, הגיש תגובתו לבר"ע ומבקש לדחותה ולחייב את המבקשים בהוצאות, מהנימוקים המפורטים בתגובה.

2.בתביעת המשיבה כנגד המבקשים ניתן על ידי בימ"ש השלום פס"ד לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך של 42,848 ש"ח, סכום אשר עפ"י הודאת המבקשים נותרו חייבים למשיבה בגין רכיב המע"מ.

המשיבה טענה בתביעתה כי המבקשים חייבים להם סך של 300,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובנוסף החזר הוצאות. הואיל ולא הייתה מחלוקת כי המבקשים שילמו למשיבה סך של 130,095 ש"ח, הוגשה התביעה על סך של 169,905 ש"ח וכאמור ביהמ"ש חייב את המבקשים בתשלום של 42,848 ש"ח בלבד.

3.המשיבה הגישה ערעור על פסה"ד לביהמ"ש המחוזי בת"א ובפסה"ד בערעור התקבל הערעור בחלקו באופן שביהמ"ש קבע שיש לקבל רק באופן חלקי את טענות המבקשים על תשלומים שביצעו בגין ההסכם נשוא התביעה והתוצאה הייתה שביהמ"ש חייב את המבקשים לשלם למשיבה את הסכומים המפורטים בחשבוניות 205, 206 ו-233 בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חייב ביהמ"ש של הערעור את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד.

4.המחלוקת שהתגלתה בין הצדדים היתה בשאלה האם הסכומים שקבע ביהמ"ש המחוזי שעל המבקשים לשלם למשיבה הינם בנוסף לסכום אותו קבע בימ"ש השלום או האם הסכומים שנקבעו בפסה"ד של ערכאת הערעור מאיינים את תוקפו של פסה"ד של הערכאה הדיונית באופן שעל המבקשים לשלם רק את הסכומים שקבע ביהמ"ש המחוזי.

בתאריך 30.3.11 העביר הרשם הנכבד בקשת הבהרה לביהמ"ש המחוזי, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצל"פ על מנת שיבהיר ביהמ"ש אשר נתן את פסה"ד האם יש להפחית מהסכום שפסק את רכיב המע"מ בסך 42,848 ש"ח ששולם ע"י המבקשים בעקבות פסק דינו של בימ"ש השלום.

5.בתאריך 22.9.11 ניתנה החלטת ביהמ"ש המחוזי ולפיה פסה"ד ברור, מדבר בעד עצמו ואינו טעון הבהרה.

בכל הכבוד, אף אני סבור כי פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי ברור ואינו טעון הבהרה.

לאור החלטה זו ניתנה החלטה נשוא הבר"ע שהורתה על שפעול ההליכים בתיק. משמעות ההחלטה הינה כי הרשם הנכבד קיבל את עמדתה של המשיבה לפיה על המבקשים לשלם את שני הסכומים במצטבר.

אף אני סבור כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי לא ביטל את הסכום שקבע בימ"ש השלום אלא הוסיף עליו.

המבקשים לא ערערו על פסה"ד של בימ"ש השלום ומי שערער היא המשיבה שלא ערערה על הסכום שנפסק לה אלא על הסכומים שלא נפסקו ומכאן ברור כי בנוסף לסכום שקבע בימ"ש השלום ביקשה לקבל סכומים נוספים ובסופו של יום אכן אישר לה ביהמ"ש המחוזי קבלת סכומים נוספים.

6.המבקשים חוזרים וטוענים בניסיון לשכנע כי מדובר בסכומים חופפים בטענה כי הסכום של 42,848 ₪ הינו מע"מ ולא יתכן כי ביהמ"ש המחוזי יחייבם פעם נוספת בתשלום מע"מ. אין ממש בטענה שכן כפי שאף נאמר בפסה"ד של בימ"ש השלום, ההתנהלות הכספית בין הצדדים לא הייתה ברורה ולא בהכרח הסכום של 42,848 ₪ יש לזקוף אותו לחוב מע"מ שכן אין הפרדה בין הסכומים לבין המע"מ החל עליהם.

בבר"ע נטען כי המבקשים שילמו במועדים שונים סכומים כאלה ואחרים וכי המשיבה פתחה נגדם תיק הוצל"פ גם בגין סכומים ששילמה.

בתגובת המשיבה לא מצאתי התייחסות ברורה לשאלה האם פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי מאיין את פסה"ד של בימ"ש השלום או לא.

7.כפי שציינתי לעיל, באופן עקרוני, על המבקשים לשלם במצטבר את שני הסכומים לרבות ההוצאות ושכ"ט שפסק ביהמ"ש המחוזי. על בסיס קביעה זו יכולים הצדדים בכוחות עצמם לברר האם שולמו הסכומים במלואם, ובמקרה של מחלוקת יוכלו לפנות לרשם ההוצל"פ.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית בזאת.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ב, 21 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.